שלום. אני אתחיל מזה שאני פעם ראשונה בכנסת ובכלל בוועדה. זכיתי שאשתי דוברת הרבה יותר רהוטה ממני אז אני מאוד אקצר ואני אשתדל לדבר בשם סעדיה. אתחיל ככה, אני אבא של סעדיה דרעי, ה' ייקום דמו, שנהרג לפני שנה וחצי במרכז רצועת עזה. אני לא אדבר על הסעיף המדובר, אבל איך שהוא שמו של סעדיה נקשר לדיון הזה, לוויכוח בין הימין לשמאל, אני לא יודע איך זה הפך להיות ויכוח בין הימין לשמאל.

שלום. אני אתחיל מזה שאני פעם ראשונה בכנסת ובכלל בוועדה. זכיתי שאשתי דוברת הרבה יותר רהוטה ממני אז אני מאוד אקצר ואני אשתדל לדבר בשם סעדיה. אתחיל ככה, אני אבא של סעדיה דרעי, ה' ייקום דמו, שנהרג לפני שנה וחצי במרכז רצועת עזה. אני לא אדבר על הסעיף המדובר, אבל איך שהוא שמו של סעדיה נקשר לדיון הזה, לוויכוח בין הימין לשמאל, אני לא יודע איך זה הפך להיות ויכוח בין הימין לשמאל.

זה לא ויכוח בין הימין לשמאל, זה ברור לי, ואיך שהוא אני קצת מצטער על זה שתלמיד חכם, אברך, נקשר לסערה, לוויכוח בתוך עם ישראל כשהוא בעצמו היה הפוך מזה, הוא היה איש של חיבורים. סעדיה בשנים האחרונות התחבר מאוד לרב יהודה לאון אשכנזי, המניטו, ומשפט שהיה שגור בפיו של מניטו היה: חבר'ה, אי אפשר להיות נורמליים? זאת אומרת אי אפשר להיות גם וגם? זה לא משהו שהוא אפשרי? צריך לריב על זה? לכאורה זה צריך להיות פשוט.

זה לא ויכוח בין הימין לשמאל, זה ברור לי, ואיך שהוא אני קצת מצטער על זה שתלמיד חכם, אברך, נקשר לסערה, לוויכוח בתוך עם ישראל כשהוא בעצמו היה הפוך מזה, הוא היה איש של חיבורים. סעדיה בשנים האחרונות התחבר מאוד לרב יהודה לאון אשכנזי, המניטו, ומשפט שהיה שגור בפיו של מניטו היה: חבר'ה, אי אפשר להיות נורמליים? זאת אומרת אי אפשר להיות גם וגם? זה לא משהו שהוא אפשרי? צריך לריב על זה? לכאורה זה צריך להיות פשוט.

בקשר לסעדיה, הרבה אני שומע בזמן האחרון, אני לא רוצה להיכנס לוויכוח, זה אתם תדעו לעשות, אבל במסגרת הוויכוח הזה נאמר לו לא מעט פעמים שאי אפשר לשלב ועל זה אני מוחה. אני מוכן לקבל שיש ויכוח, אני מוכן לקבל שיש אנשים שרוצים גם ללמוד תורה, זאת מציאות שקיימת, אבל להגיד שאדם שמשרת בצה"ל הוא ייפול? זהו שקר. סעדיה הוא אחת ההוכחות שזהו שקר. הרבה דברים אני מקבל. כשסעדיה התגייס הוא היה בחור מתוק, בחור ישיבה, לפעמים קם, לפעמים לא קם, לרוב היה קם לתפילות בבוקר. שירותו בצבא נתן לו יכולת לקום בבוקר, להיות מאנצ'. הוא סיים את הצבא כמ"כ בטירונות בב"ח ושם הוא למד להיות אחראי, וכשהוא חזר לישיבה אחר כך, אגב סעדיה היה תלמיד ישיבת הסדר, הוא היה הרבה יותר בוגר, הרבה יותר אחראי. בתוך צה"ל סעדיה למד לא רק את דפי הגמרא, הוא היה חזק מאוד בגמרא, ומי שמכיר את אמא שלו יודע כמה הוא היה חד, כי הוא דומה לאמא שלו בצד הזה, אבל כשהוא חזר לישיבה הוא היה מאנצ', הוא היה מפקד ברשות התורה, ברשות עם ישראל. הוא היה הכול, בצה"ל הוא היה סוג של חב"דניק, מארגן את המניינים, הוא היה מאגיסט, הוא לקח על עצמו תפקידים. כשהוא חזר אחרי צה"ל, אחרי השירות, הוא חזר כמנהיג בתוך הישיבה. גם כשהוא היה בשירות הוא היה הסממן של חיזוק בתורה, במידות. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר, אני לא יודע אם הזכירו את זה, אבל זה משנה מפורשת, פרקי אבות, שנו חכמים גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות וכו', והתורה נקנית ב-48 דברים ואחד מהם זה נושא בעול עם חברו. המלחמה האחרונה חייבה הרבה אנשים לשאת בעול עם חבריהם, ואנחנו לא לפני שנתיים וקצת, אני חושב שכולנו נדרשים לחשוב בצורה שונה, להבין שכולנו צריכים לדעת להחזיק נשק. בשביל להחזיק נשק צריך להיות לפחות כמה חודשים בתוך ה – אני לא זכיתי. עליתי לארץ ולא זכיתי, מה שכן זכיתי, שהבן שלי עושה את זה, שהבנים שלי עשו את זה. לכן אני מצפה מכולם לעשות את זה, כן מצד אחד בדרכי נועם ובחברות ובסוף אנחנו כולנו אחים, אבל אני מצפה שכולנו נבין שחסרים לוחמים ופה אנחנו מדברים, זאת הסוגיה. הסוגיה היא שחסרים לוחמים וצריך לבוא מתוך רצון טוב. זה נכון לכולם, להביא לוחמים כי זה מה שחסר לנו ולעשות את זה בלי ויכוחים מיותרים. אני חושב שהוויכוחים האלה הם מיותרים כי בסוף כולם צריכים להבין שכשחסרים לוחמים גם בן תורה צריך לדעת, וזה לטובת תורתו, משם הוא יגדל, משם הוא יהיה תלמיד חכם יותר גדול, משם הוא יהיה גדול בתורה, כאשר הוא נושא בעול עם חברו. תודה.

בקשר לסעדיה, הרבה אני שומע בזמן האחרון, אני לא רוצה להיכנס לוויכוח, זה אתם תדעו לעשות, אבל במסגרת הוויכוח הזה נאמר לו לא מעט פעמים שאי אפשר לשלב ועל זה אני מוחה. אני מוכן לקבל שיש ויכוח, אני מוכן לקבל שיש אנשים שרוצים גם ללמוד תורה, זאת מציאות שקיימת, אבל להגיד שאדם שמשרת בצה"ל הוא ייפול? זהו שקר. סעדיה הוא אחת ההוכחות שזהו שקר. הרבה דברים אני מקבל. כשסעדיה התגייס הוא היה בחור מתוק, בחור ישיבה, לפעמים קם, לפעמים לא קם, לרוב היה קם לתפילות בבוקר. שירותו בצבא נתן לו יכולת לקום בבוקר, להיות מאנצ'. הוא סיים את הצבא כמ"כ בטירונות בב"ח ושם הוא למד להיות אחראי, וכשהוא חזר לישיבה אחר כך, אגב סעדיה היה תלמיד ישיבת הסדר, הוא היה הרבה יותר בוגר, הרבה יותר אחראי. בתוך צה"ל סעדיה למד לא רק את דפי הגמרא, הוא היה חזק מאוד בגמרא, ומי שמכיר את אמא שלו יודע כמה הוא היה חד, כי הוא דומה לאמא שלו בצד הזה, אבל כשהוא חזר לישיבה הוא היה מאנצ', הוא היה מפקד ברשות התורה, ברשות עם ישראל. הוא היה הכול, בצה"ל הוא היה סוג של חב"דניק, מארגן את המניינים, הוא היה מאגיסט, הוא לקח על עצמו תפקידים. כשהוא חזר אחרי צה"ל, אחרי השירות, הוא חזר כמנהיג בתוך הישיבה. גם כשהוא היה בשירות הוא היה הסממן של חיזוק בתורה, במידות. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר, אני לא יודע אם הזכירו את זה, אבל זה משנה מפורשת, פרקי אבות, שנו חכמים גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות וכו', והתורה נקנית ב-48 דברים ואחד מהם זה נושא בעול עם חברו. המלחמה האחרונה חייבה הרבה אנשים לשאת בעול עם חבריהם, ואנחנו לא לפני שנתיים וקצת, אני חושב שכולנו נדרשים לחשוב בצורה שונה, להבין שכולנו צריכים לדעת להחזיק נשק. בשביל להחזיק נשק צריך להיות לפחות כמה חודשים בתוך ה – אני לא זכיתי. עליתי לארץ ולא זכיתי, מה שכן זכיתי, שהבן שלי עושה את זה, שהבנים שלי עשו את זה. לכן אני מצפה מכולם לעשות את זה, כן מצד אחד בדרכי נועם ובחברות ובסוף אנחנו כולנו אחים, אבל אני מצפה שכולנו נבין שחסרים לוחמים ופה אנחנו מדברים, זאת הסוגיה. הסוגיה היא שחסרים לוחמים וצריך לבוא מתוך רצון טוב. זה נכון לכולם, להביא לוחמים כי זה מה שחסר לנו ולעשות את זה בלי ויכוחים מיותרים. אני חושב שהוויכוחים האלה הם מיותרים כי בסוף כולם צריכים להבין שכשחסרים לוחמים גם בן תורה צריך לדעת, וזה לטובת תורתו, משם הוא יגדל, משם הוא יהיה תלמיד חכם יותר גדול, משם הוא יהיה גדול בתורה, כאשר הוא נושא בעול עם חברו. תודה.